מסכת מועד קטן פרק א

א,א  משקין בית השלהין במועד ובשביעית--בין ממעיין שיצא כתחילה, בין ממעיין שלא יצא כתחילה; אבל אין משקין לא ממי הגשמים, ולא ממי הקילון.  ואין עושין עוגייות לגפנים.

א,ב  רבי אלעזר בן עזריה אומר, אין עושין את האמה כתחילה במועד ובשביעית; וחכמים אומרין, עושין את האמה כתחילה בשביעית, ומתקנין את המקולקלת במועד.  ומתקנין את כל קלקולי המים שברשות הרבים, וחוטטין אותם; ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים, ועושין כל צורכי הרבים, ומציינין על הקברות, ויוצאין אף על הכלאיים.

א,ג  רבי אליעזר בן יעקוב אומר, מושכין את המים מאילן לאילן, ובלבד שלא ישקה את כל השדה; זרעים שלא שתו מלפני המועד, לא ישקם במועד.  וחכמים מתירין בזה ובזה.

א,ד  צדים את האישות ואת העכברים, בשדה האילן ובשדה הלבן כדרכו, במועד ובשביעית; וחכמים אומרין, שדה האילן כדרכו, ושדה הלבן שלא כדרכו.  ומקרים את הפרצה במועד, ובשביעית בונה כדרכו.

א,ה  רבי מאיר אומר, רואים את הנגעים במועד להקל, אבל לא להחמיר; וחכמים אומרין, לא להקל ולא להחמיר.  ועוד אמר רבי מאיר, מלקט אדם עצמות אביו ואימו, מפני שהיא שמחה לו; רבי יוסי אומר, אבל הוא לו.  לא יעורר על מתו ולא יספדנו קודם לרגל שלושים יום.

א,ו  אין חופרין כוכין וקברות במועד, אבל מחנכין את הכוכין.  ועושין נברכת במועד, וארון עם המת בחצר; רבי יהודה אוסר, אלא אם כן יש עימו נסרים.

א,ז  אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות, ולא מייבמין; אבל מחזיר הוא את גרושתו, מפני שהיא שמחה לו.  עושה אישה תכשיטיה במועד; רבי יהודה אומר, לא תסוד, מפני שהוא ניוול לה.

א,ח  ההדיוט תופר כדרכו, והאומן מכלב.  ומסרגין את המיטות; רבי יוסי אומר, אף ממתחין.

א,ט  מעמידין תנור וכיריים וריחיים כתחילה במועד; רבי יהודה אומר, אין מכבשין את הריחיים כתחילה.

א,י  עושין מעקה לגג ולמרפסת, מעשה הדיוט; אבל לא מעשה אומן.  שפין את הסדקים, ומעגילים אותם במעגילה ביד וברגל; אבל לא במחלציים.  הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו--מתקנם במועד, ובלבד שלא יכוון את מלאכתו במועד.  וכל כבשים שהוא יכול לאכול מהן במועד, כובשם.
 

מסכת מועד קטן פרק ב

ב,א  מי שהפך את זיתיו, ואירעו אבל או אונס, או שהטעוהו--טוען קורה ראשונה, ומניחה לאחר המועד, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר, זולף וגומר וגף כדרכו.

ב,ב  וכן מי שהיה יינו בתוך הבור, ואירעו אבל או אונס, או שהטעוהו--זולף וגומר וגף כדרכו, דברי רבי יוסי; רבי יהודה אומר, עושה לימודים, בשביל שלא יחמיץ.

ב,ג  מכניס אדם את פירותיו מפני הגנבים, ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד--ובלבד שלא יכוון את מלאכתו במועד.  וכולן שכיוונו את מלאכתן במועד, יאבדו.

ב,ד  אין לוקחין בתים ואבנים ועבדים ובהמה, אלא לצורך המועד, או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל.  אין מפנין מבית לבית; אבל מפנה הוא לחצרו, מפני שהיא שמחה לו.  ואין מביאין כלים מבית האומן; ואם חושש להן, מפנן לחצר אחרת.

ב,ה  מחפים את הקציעות בקש; רבי יהודה אומר, אף מעבין.  מוכרי פירות כסות וכלים, מוכרים בצנעה לצורך המועד; הציידים והדשושות והגרוסות, עושין בצנעה לצורך המועד.  רבי יוסי אומר, הן החמירו על עצמן.
 

מסכת מועד קטן פרק ג

ג,א  אלו מגלחין במועד--הבא ממדינת הים, ומבית השביה, והיוצא מבית האסורים, והמנודה שהתירו לו חכמים, וכל מי שנשאל לחכם והותר, והנזיר, והמצורע, והיוצא מטומאתו לטהרתו.

ג,ב  ואלו מכבסים במועד:  הבא ממדינת הים, ומבית השביה, והיוצא מבית האסורים, והמנודה שהתירו לו חכמים, וכל מי שנשאל לחכם והותר, מטפחות הידיים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג, הזבים והזבות הנידות והיולדות, וכל העולים מטומאה לטהרה--הרי אלו מותרין.  ושאר כל אדם אסורין.

ג,ג  ואלו כותבין במועד--קידושי נשים, וגיטין, ושוברים, דייתיקי, מתנה, ופרוזבולין, איגרות שום, איגרות מזון, שטרי חליצה ומיאונין ושטרי בירורין וגזירות בית דין, ואיגרות של רשות.

ג,ד  אין כותבין שטרי חוב במועד; אם אינו מאמינו, או שאין לו מה יאכל--הרי זה יכתוב.  אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות, במועד; ואין מגיהין אות אחת, אפילו בספר העזרה.  רבי יהודה אומר, כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו, וטווה על ירכו תכלת לציציתו.

ג,ה  הקובר את מתו שלושה ימים קודם לרגל, בטלה ממנו גזירת שבעה; שמונה ימים, בטלה ממנו גזירת שלושים:  מפני שאמרו, השבת עולה, ואינה מפסקת; והרגלים מפסיקין, ואינן עולין.

ג,ו  רבי אליעזר אומר, משחרב בית המקדש, עצרת כשבת; רבן גמליאל אומר, ראש השנה ויום הכיפורים כרגלים.  וחכמים אומרין, לא כדברי זה ולא כדברי זה; אלא עצרת כרגלים, ראש השנה ויום הכיפורים כשבת.

ג,ז  אין קורעין, ולא חולצין, ולא מברין, אלא קרוביו של מת.  ואין מברין אלא על המיטות הזקופות.  אין מוליכין לבית האבל לא בטבלה, ולא באסקוטלה, ולא בקנון, אלא בסלים.  ואין אומרין ברכת אבילים במועד; אבל עומדים בשורה, ומנחמים ופוטרין את הרבים.

ג,ח  אין מניחין את המיטה ברחוב, שלא להרגיל את הספד; ולא של נשים לעולם, מפני הכבוד.  הנשים במועד מענות, אבל לא מטפחות; רבי ישמעאל אומר, הסמוכות למיטה, מטפחות.  [ט] בראשי חודשים, ובחנוכה ובפורים, מענות ומטפחות, בזה ובזה אבל לא מקוננות.  נקבר המת, לא מענות ולא מטפחות.  איזה הוא עינוי, שכולן עונות כאחת; קינה--שאחת אומרת וכולן עונות אחריה, שנאמר "ולמדנה בנותיכם נהי, ואישה רעותה קינה" (ירמיהו ט,יט).  אבל לעתיד לבוא, מה הוא אומר, "בילע המוות לנצח, ומחה ה' אלוהים דמעה מעל כל פנים; וחרפת עמו, יסיר מעל כל הארץ--כי ה', דיבר" (ישעיהו כה,ח).